היה לי הכבוד העמוק לעבוד עם חיילים שחוזרים מקרב. האנשים האמיצים האלה נושאים איתם סיפורים על אומץ וחוסן מדהימים, יחד עם צלקות גלויות ובלתי נראות כאחד. צלקות אלו אינן סימנים בלבד; הם שינויים עמוקים בזהותם ותזכורות לקורבנות שהם הקריבו. רבים מהצעירים והצעירות הללו דמיינו פעם חיים של נורמליות, שנראים כעת מציאות רחוקה כשהם מנווטים את דרכם בעולם חדש עם הפציעות שלהם.
בחברה של היום, שבה המראה הפיזי מכתיב לעתים קרובות רושם ראשוני, הסיכוי להיכנס לסצנת ההיכרויות יכול להרגיש כמו אתגר בלתי עביר עבור הלוחמים הללו. נשאלת השאלה: האם אהבה יכולה להתעלות מעל השינויים הפיזיים ולזהות את הפרט שמתחתיו?
מניסיוני, למדתי שלמרות שמשיכה פיזית עשויה בהתחלה למשוך אנשים יחדיו, עומק החיבור והכבוד ההדדי הוא שמקיים מערכת יחסים. מדובר בגילוי של מישהו שיכול להסתכל מעבר לצלקות כדי לראות את הכוח והחוסן הנובעים מהתגברות על מצוקה. כן, יש אנשים המושפעים מלחצים חברתיים שמתעדפים את המראה הפיזי, אבל יש גם רבים שמבינים שיופי אמיתי נמצא במהות החוויות שלנו, בקרבות שנלחמנו ובכוח הפנימי שטיפחנו. אלה האנשים הרואים באיבר חסר לא כחסר אלא כסמל להישרדות ואומץ.
עבור חיילים החוזרים לחיים האזרחיים, החיפוש אחר אהבה שזור לרוב בפחדים מדחייה ואי הבנה. הם חוששים שהפצעים הפיזיים שלהם עלולים להגדיר אותם בעיני בני זוג פוטנציאליים, להאפיל על האישיות, הערכים והחוסן המדהים שיש להם. הפחד מדחייה משתרע מעבר לפגיעות הנראות לעין במאבקים הפנימיים שנותרו סמויים מהעין. זה חיוני עבורם למצוא שותפים שלא רק מבינים את המסע שלהם אלא גם מכבדים את הקורבנות שלהם ורואים את האומץ שנדרש כדי לשרוד.
החיפוש אחר בן זוג לחיים מתעלה על עצם מציאת האהבה; מדובר בחיפוש אחר קבלה והבנה עמוקה. זה כרוך בחיבור עם מישהו שמזהה את ההשפעה העמוקה של החוויות שלו ומעריך את האדם שהוא הפך בגללם. מסע אהבה זה אינו רק בראייה בעיניים, אלא תחושה עם הלב, הכרה ביופי שבחוסן, בכבוד בהקרבה ובעומק האופי שנרקם במצוקה.
אני מעודד את כולם לגשת למערכות יחסים בלב ובראש פתוחים, להסתכל מעבר לפני השטח ולהעריך את הסיפורים, החוזקות והפגיעות שכל אדם מביא. חיבור אמיתי הוא על חיבוק כל הווייתו של זה, צלקות והכל, ובניית קשר המבוסס על כבוד הדדי, הבנה וקבלה ללא תנאי.
